במאמר קודם, של הח"מ ("מדוע יורדי הים הפלישתים, לא התיישבו ביפו. להלן: "המאמר הנ"ל"), התיימרתי ובכן, לענות על השאלה: "מדוע הפלישתים לא התיישבו ביפו? שכן, הפלישתים, בהיותם יורדי ים, התיישבו בשלוש ערי נמל, סמוכות זו לזו: עזה, אשקלון ואשדוד, אך לא התיישבו, בעיר הנמל הסמוכה, יפו. פלא ותעלומה, לופתים בציפורניים, שאלה זו, לאור טענתי, שיפו הייתה "העיר האולטימטיבית". יש בה הכל!!! היא גם עיר נמל, כבקשתם, היא גם עיר בצורה, ומוקפת חומה גבוהה, גם צמודים אליה האדמות הפוריות ביותר בארץ ישראל! וגם בכל חפירה שרירותית, לעומק כשני מטר (באותם ימים, כיום, בעומק שישה מטר), ניתן למצוא שפע מים מתוקים, זכים וטובים, המשמשים הן לשתיה והן להשקיית גידולים חקלאיים. יתרה מזו, כל מישור החוף, מחיפה ועד לעזה, לרבות שלושת ערי הנמל הפלישתיות, הינו חולות (דיונות), עקרים, מדבר ציה, נטול כל מקור מים ו/או דשן, שלא ניתן לגדל בהם דבר. אם כן, מדוע בחרו הפלישתים, ליישב את גת ועקרון ולא ליישב את יפו, כעיר נמל מבוצרת עם מים ואדמה חקלאית הטובה בישראל. העיר המושלמת במישור החוף (לימים נמל יפו, יחשב כשער הכניסה היחידי לא"י, בין היתר, גם בשל קרבתו לירושלים. ואולם בתקופת הפלישתים, ירושלים הייתה "עוד חור" בכנען).
ניתן להעלות כמה רעיונות.
אפשרות ראשונה: אסטרטגיית לוחמה והתגוננות
עקרון וגת, יוצרות ראש חץ , מבנה מלחמתי מקובל, צבאי, הגנתי, מלוכד, של שתיים לפנים, ושלוש מאחור (עזה, אשקלון, אשדוד). כידוע ועניין זה אף מוזכר בתנ"ך, הפלישתים היו יוצאים למלחמה יחדיו ואף מתגוננים מפני אוייב, בצוותא יחדיו (חמשת סרני פלישתים). אסטרטגיה הגנתית והתקפית, של שתי שכבות הגנה מלפנים, עם עורף של שלוש מאחור, עם הגב לים, תוך ריכוז הכוחות לאגרוף מלוכד אחד, עושה שכל.
אם הפלישתים היו מתיישבים, רק בערי נמל לאורך החוף, היה נוצר "שרוך". מבנה צבאי רעוע יותר, שקל לנתק בו עיר מעיר. יתרה מזו, המרחק בין עיר הנמל הראשונה (עזה), לעיר הנמל האחרונה (יפו ואף צפונה משם), גדול בהרבה, כך שנוצרת בדידות בטחונית לכל עיר ועיר, שמקשה על הגנה מהירה ומשותפת. ע"פ תיאוריה זו, ישיבת הפלישתים בעקרון וגת ולא בערי חוף נוספות (כגון יפו האולטימטיבית), נעוצה באסטרטגיה צבאית! חכמה של התגוננות!
מצד שני, הפלישתים כן התרחבו, קצת אחרי יפו והם בנו, מיד עם התיישבותם בא"י, במאה ה-12 לפנהס"פ, עיר נמל הנקראת "תל קסילה", על שפך הירקון (2 ק"מ מהים, מעגנה מצויינת ונסתרת מהעין, בתוך נחל הירקון).
תל קסילה, מחזקת את התאוריה, שהסיבה היחידה, שהפלישתים לא התיישבו ביפו – העיר המושלמת, הינה אך ורק נמל יפו (כאמור במאמר הנ"ל) ועובדה היא, שהם הקימו עיר בצורה, ק"מ ספורים, מצפון ליפו, מבראשית. כלומר, האזור עצמו, נדרש להם, אך נמל יפו נמצא, בלתי נסבל.
כאמור, במאמר הנ"ל, העיר יפו, כבר בנויה, מבוצרת ומוכנה לשימושם ובה אף אדמות פוריות, כנראה הטובות בישראל ודאי במישור החוף ומים זכים. על כן, לכאורה, תיאוריית המבנה הצבאי, נסדקת (מדוע בנו את תל קסילה?!) ותאוריית נמל יפו, הנמל הגרוע בתבל, מתחזקת.
תיאוריה שניה: עורף חקלאי
תיאוריה שניה, לחילופין ובמצטבר, יכולה להיות, "עורף חקלאי". יורדי ים, "עשירים" בדגה ופירות ים, אך אין בכך די, לקיום אנושי. יש צורך בירקות, פירות, בשר (חזיר), חיטה (ללחם), שעורה (לבירה), גפנים ליין וכד'. על כן, הם הקימו לצד שלושת ערי הנמל, בהתכתבות עם הים, כור מחצבתם באיי יוון, גם שתי ערים חקלאיות, כדי ליצור משק וכלכלה אוטרקית סגורה, המאפשרת את קיומם, בארץ המדברית, נטולת הסחר, בה הם התיישבו, זה הרגע (במאה ה-12, עת התיישבו הפלישתים בא"י, מרבית ערי המדינה הכנענית, נעלמו – הושמדו. את הואקום ניצלו אף שבטים, שהגיעו מהמדבר, ממזרח, שכונו: "ישראל"… המונח "ישראל" עם סימן "לבני אדם", מופיע לראשונה, בשנת 1206 לפנהס"פ, במצבה של המלך המצרי מרנתפתח, שחזר ממסע מלחמה בא"י: "ישראל הושמד אין לו זרע", עוד אחד לאוסף, של הסבורים, שהצליחו להשמיד את עמנו).
תיאוריה שלישית: מעמדות
בטיול לאי היווני מיקונוס, לאחר עונת התיירות, שקעתי בשיחה בטלנים עם בעל המלון, שהינו נצר למשפחה, המתגוררת באי מדורי דורות. וכך שח לי, האכסנאי:
קיימים באי (מיקונוס), שתי מעמדות: "מעמד האיכרים" ו"מעמד הדייגים", מדורי דורות ועד לפני כחמישים שנה, מעמד האיכרים, היה המעמד העליון, השולט. האיכרים היו העשירים, החכמים, המשכילים והם החזיקו במוסדות השלטון. לעומתם, מעמד הדייגים היה נחות. הם העניים, הרעבים וחסרי ההשכלה. אין להם נציגות מובילה בשלטון. האיכרים הגיעו למעמדם הרם, בשל השליטה באדמות ובכל אמצעי הייצור, באי מבודד, באמצע הים. לאיכרים: הבשר, הביצים, העופות, הפירות, הירקות, החלב, הגבינה, היין, הבירה והלחם. בהיותם עשירים, ילדיהם זוכים להשכלה. לעומתם, הדייג, אינו יכול לרכוש השכלה לילדיו, שכן הם נאלצים לצאת עימו למסעות דייג. בהעדר קביעות על החוף ועוני, המצריך סיוע בפרנסת המשפחה, לרבות העובדה, כי מסע דייג, דורש עבודת צוות על הסירה, לא נתאפשר לילדי הדייג, ללמוד בצורה מסודרת. זאת ועוד, הדייג אינו יכול לחיות ללא האיכר, והתוצרת החקלאית. לעומת זאת, האיכר, יכול לחיות גם ללא דגים. ואולם, לפני כחמישים שנה, "רבותי מהפך". התיירים החלו לגלות את חופי יוון. הדייגים העניים, שהיו בעלי הקרקע, בכל החופים הסובבים את האי, החלו להחכיר אדמתם לתקופות ארוכות לבתי מלון, תמורת מיליוני דולר והתעשרו בין לילה. לעומתם החקלאים החלו לרדת מנכסיהם. את התוצרת החקלאית, ניתן לייבא ונאלצו לייבא, כדי להאכיל את מיליוני התיירים הפושטים על האי, מדי עונה. התוצרת החקלאית המקומית, בטלה בשישים ומעמד האיכרים דעך.
התייר אינו מעוניין במלון, באדמות האיכרים במרכז האי, בהעדר נוף לים וירידה לחוף. על כן, בתי המלון והשגשוג הכספי של כספי התיירים, הנחילו ממון, בעיקר באזור החופים וכל תייר בימינו, יעיד על כך מיד. עוד זה מדבר וזה בא. החלה בצורת קשה וכל מאגרי המים, שבאי, יבשו (אין יותר חקלאות במיקונוס ואף לא גידול צאן או בקר). המעמד העשיר, הפך לעני והעני לעשיר. איך שגלגל מסתובב…
מכאן אני למד, גזרה שווה, שאף הפלישתים – הוריהם מולידם, של יוונים, המתגוררים באיים, היו מקדמא דנא, מחולקים לשני מעמדות, הנבדלים זה מזה ואולי אף עויינים זה את זה: מעמד האיכרים ומעמד יורדי הים, בהתאמה. ההיגיון מחייב כי צבא היבשה, הורכב ממעמד האיכרים וצבא הים, ממעמד הדייגים (וכמו, בעם ישראל, כשיוצאם למלחמה, כולם עם אחד, מעמד אחד, צבא אחד). אלה שני מעמדות נפרדים לחלוטין, שאינם מתערבבים זה עם זה, אך קיומם תלוי, זה בזה. על כן, לצד ערי נמל (עזה, אשקלון, אשדוד) ובהעדר שטח חקלאי פנימי, במרכז האי, כמו בארצות מוצאם, הוקמו שתי ערים: גת ועקרון, שהסתדרו מיד, מאחורי ערי הנמל, לאזור החקלאי. כלומר, אין כאן חוכמה של אסטרטגיה צבאית ואף לא חוכמה של אסטרטגיה כלכלית. אלה פשוט שני מעמדות עצמאיים ונפרדים לחלוטין, וכל מעמד, שומר על מורשתו מבית אבא ועל מומחיותו מדורי דורות. כל מעמד והטריטוריה שלו.
אם כן, מה ההבדל, בין התיאוריה השניה, לשלישית? בתיאוריה השניה, "סוף מעשה במחשבה תחילה". ההתיישבות בגת ובעקרון, נעשתה בשום שכל. עפ"י התיאוריה השלישית, לא שכל ולא נעליים. כל מעמד, הלך אחר נטיית ליבו, נסיונו וכישוריו. והם הסתדרו בשטח, בדיוק כמות שהם מסודרים בארצות מוצאם, הימאים על הים והאיכרים בפנים.
או אז, נשאלת הפעם השאלה, מדוע מעמד האיכרים, לא התיישב ביפו, שלה האדמות הפוריות ביותר בא"י? (מדוע מעמד הדייגים, לא התיישב ביפו? ראו במאמר הנ"ל). יתכן והעניין נעוץ בעובדה, ששטחה החקלאי של יפו, היה מצומצם וקטן מאוד, כ-7,500 דונם בלבד (ממדידה של קצין אנגלי בשם קונדר, בסוף המאה ה-19) והוא מוגבל, אך ורק למידות הדלתא, של אגם נחל איילון ביפו, שיבש בגל הצונאמי השני (מחוץ לאדמות יפו, אדמות חול ודיונות, שלא ניתן לגדל בהן דבר. גודל הגרגר גדול, המצע אוורירי, ואינו אוחז מים כלל ואין בו טיפת דשן). יתכן, שהשטח החקלאי של יפו, היה קטן מדי, ולא מספיק לכלכל את כל העם הפלישתי. יתכן גם, שמעמד האיכרים, לא היה מוכן לשבת בעיר נמל כדוגמת יפו, בשל שורשים סוציולוגיים, חברתיים ואנתרופולוגיים, בארצות מוצאם, לפיה בעריי נמל יושבים העניים, הנחותים, בהשאלה, מעיין "דרום העיר"(בדיוק כשם, שדומה שנוף לים, בחיפה, נחשב לחסרון…), על אף העובדה, שמיד בצמוד לעיר נמל זו, נמצאות האדמות הפוריות ביותר בא"י ומאגרי מים, בלתי נידלים, חלומו של כל איכר.
* עו"ד יעקב פרנקו. המשרד מתמחה במקרקעין, השקעות נדל"ן ותכנון ובנייה.
למאמרים נוספים של עו"ד פרנקו: Francolaw.site
Menu
