אם אינך פרדסן ו/או בן פרדסן ו/או, אם גילך צעיר משבעים, סביר להניח, שהביטוי: "שמוטי JAFFA", אינו אומר לך דבר. ולא, זה לא בית קפה חדש, בשוק הפשפשים. ניסיון יפה…
השמוטי JAFFA, הינו זן של תפוז, שגדל אך ורק ביפו והופיע לראשונה, משום מקום, באמצע המאה ה-19. הוא יוצא בעיקר לאירופה ונחת על שולחנם של מלכים ורוזנים. מחירו נישקל בזהב. תפוז השמוטי- JAFFA, הוגדר "כתפוז הטוב ביותר בעולם"!!!
לא יאמן , עד כמה, תפוז אחד קטן, שנשכח מכל לב (אפילו הפרדסנים הישראלים, ממעטים לגדלו כיום), הינו "סלע קיומנו".
להלן, אומר משפט, שעלול להצית מחלוקת (בואו נריב מכות עליו, בסיום המאמר): "בלא השמוטי JAFFA, יתכן כי לא היתה קמה מדינת ישראל". הנה אמרתי ואנמק.
כשעוליי העליות הראשונות, התקרבו לא"י, בפרספקטיבה רחבה, מהים, נגלה לעיניהם כל מישור החוף, מחיפה ועד עזה, דיונות חול לבנות, מדבר ציה וצל מוות. משקרבו לנמל יפו,(נמל יפו, היה שער הכניסה היחידי לא"י, מהים) והנה, פטה מורגנה-כתם ירוק, פורח, מלבלב, דשן, חקלאי. הביטוי נווה מדבר, ממעיט ומעליב מהמחזה החקלאי, שנגלה לעיניים. לאחר, שהעולים החדשים, יצאו מנמל יפו, הם הופתעו לראות תוצרת חקלאית, שאין כדוגמתה, אף בארצות מוצאם באירופה, עתירת הגשם והחקלאות, אירופה הקולוניליסטית, שמיבאת את מיטב התוצרת החקלאית, מאסיה ואפריקה. מרבית השטח ממזרח ליפו, היה פרדסים, עם תפוזיי השמוטי JAFFA. עשרות מיליוני יהלומיי זהב כתומים, שגודלם פי שלושה, מהתפוז האירופאי, פורטוקל. אם התמזל מזלם והגיעו באפריל, קיבלו מכת ריח גן העדן, של פריחת עשרות מיליוניי תפוזים (ב-1885 יצאו מנמל יפו, 100 אלף תיבות. כל תיבה 50 ק"ג- כ-300 תפוז. סה"כ יצאו מעל 30 מיליון תפוזי שמוטי JAFFA). אך לא רק התפוזים, כל דבר, שגדל באדמות יפו, היה פאר היצירה החקלאית העולמית!!
1824 – דוד דביר הילל: "פירות משובחים… וביניהם אבטיחים שאין איש אחד יכול לשאתם". אבטיח, שנחוצים שני אנשים לשאתו, כנראה משקלו כ-50 ק"ג!
1827- מונטיפיורי: " דרכיי יפו, סוגים בתאנה רימון ותפוח זהב, יפים מאד, כמותם לא ראינו עוד". מונטפיורי, מיליונר, שמיטב פירות העולם, הוגשו לשולחנו, לא ראה פירות כאלה…
1602- פרדיננד: "האדמה הסמוכה לעיר פוריה מאד".
1775- אבולדהב: " תפוחיי זהב, אתרוגים ולימונים עד כדיי שיעור ענק". אין חולק, כי בשנה זאת, טרם התגלה השמוטי ועל כן כוונתו לבלאדי, הקטן, שגודלו ביפו "ענק", בהשוואה לאירופה(אגן הים התיכון) וכך גם, האתרוגים והלימונים.
השטח החקלאי, שממזרח ליפו, היה כנראה השטח החקלאי הפורה ביותר , בא"י, מקדמא דנא. זה שטח אגם (אגם ולא ביצה), הדלתא, של נחל אילון הקדום.
(ראה מאמר הח"מ: "תגלית מדעית על מקור איכותם של תפוזיי השמוטי JAFFA", עת הדר (גיליון 143) וכן הרצאה ביוטיוב "אדמות יפו-מסלעיי הכורכר ועד לתפוזיי השמוטי JAFFA").
כשכל הפאר החקלאי הזה, נמצא כאי קטן ומסביבו דיונות מדבריות לבנות, המקיפות אותו מכל עבר, המחזה מרהיב שבעתיים.
לפני עשרות אלפיי שנים, גל הצונאמי השני, הותיר חול ים, שיצר את שכבת סלע הכורכר העליונה(שגובהה 25 מטר) וחסם את אפיקו הקדום של נחל אילון, שהגיע בעבר ליפו(לרח' אליזבט ברגנר) והנחל נאלץ לפנות, בחדות צפונה(הברך) והתחבר לנחל הירקון. אט אט, יבש אגם איילון ביפו, שהיה משופע באדמה טובה, האדמה העליונה, שנסחפה אליו, במרוצת עשרות אלפיי שנים, כל הדרך מהריי ירושליים ובשילוב החומר האורגני, שנבל, לקרקעית האגם, שיבש ונוצרה הקרקע הטובה בישראל. משנחשפה קרקעית האגם, נגלו, אדמות יפו, עליהן דורכות רגלינו עד היום. כשיצא חלוץ העליות הראשונות, משטחה המצומצם! של אדמת יפו החקלאית(לדרום: לעזה, למזרח: לרמלה- ירושליים, שכם או לצפון, דרך הים עד לחיפה), הוא יצא חזרה למדבר, חול ושממה. דיונות של חול וחול. 50 מעלות, ללא טיפת מיים צל או צמחיה. גודל השטח החקלאי של יפו, היה, מצומצם מאד, כמידות אגם הדלתא של איילון, שיבש, כ-7500 דונם, בלבד (כך, ממדידות שביצע ב-1882, קונדר, קצין בריטי, שהכין המפה המפורטת הראשונה של א"י. השטח כלל בעיקר תפוזיי שמוטי, אך גם בננות, אבטיחים, רימונים ופירות נוספים וכן שביליי גישה צרים, בין החלקות). לעליה הראשונה, לא היתה כל דרך להתפרנס, בארץ הקודש. חיי מסחר בערים, שהיו קטנות מאד ומצומצמות אוכלוסין, נשלטו ע"י סוחרים ערביים, בני המקום. העולים החדשים, שהיו ברובם, חסרי אמצעים כספיים, לא יכלו להתחרות בסוחרים הערבים, ששלטו במסחר ובכלכלה. ואם מדובר בעבודת כפיים-פועל בשכר יומי-הערבים עדיפים בהרבה (גם ערבים ומקומיים, גם חזקים, גם יודעים את העבודה והשפה וגם מסתפקים בשכר זעום). ממילא, לא היתה לעולי העליה הראשונה, כל כוונה, להשתלב במסחר או בעבודות הדחק, בערים המעורבות, כגון: יפו, צפת, ירושלים וכד'.
מטרת העליה הראשונה, היתה להיאחז בקרקע, לגאול אדמות הארץ הקדושה ולעסוק בחקלאות (הם הבינו עיקרון, ששריי ממשלה בימים אלה, טרם השכילו להבין, לפיו, האוחז בקרקע, הוא אדון הארץ. פירות וירקות מיובאים, בלא מכס, אינם מחסלים רק את החקלאות הישראלית והמבין יבין).הסיכויים להצליח, במימוש חזונם זה, היו נמוכים מאפס.
א"י, במשך עשרות אלפיי שנים ועד לעליות הראשונות, היתה ארץ מדברית, נטולת טיפת מיים או גידולים חקלאיים(טרם המציאו את משאבת המיים, לשאיבת מיי תהום ואת הדשן הכימי). אמנם באזור ההר, ניתן לגדל עציי פרי ישראליים ובעמקים, לגדל חיטה ושעורה, "בחקלאות בעל", (בעל- אל כנעני, בנו של "אל", ממנו קיבלנו את השם "אל". בעל, בין היתר, אל הגשם. באוקטובר זורעים את החיטה והשעורה ומתפללים לבעל שימטיר גשם. בלא גשם, נדונה הארץ לרעב ומות). אלא שכל אזור חקלאי כזה, היה תפוס, מזה עידן ועידנים, ע"י תושביי הארץ הערבים.
בא"י המדברית, שמונה חודשים בשנה, אין טיפת גשם. החום בקיץ מגיע ל-50 מעלות. אין מיים לשתיה, מקל וחומר, לגידוליי חקלאות. גם הקרקע אינה מתאימה לחקלאות. כל רצועת מישור החוף, חלק רציני מהארץ, הינה דיונות וחול ים (מגל הצונאמי השני, אך ללא המליחות, שנשטפה בגשמים, במשך אלפיי שנים). זהו מצע, בעל גרגר, גדול יחסית, אוורירי מאד, שאינו אוחז מיים. כלומר, כבר בסמוך לסיום גשמיי החורף, לא נותרת טיפת רטיבות במצע, אף לא בעומק של מטרים אחדים מתחת לקרקע, בה נמצאים שורשיי העצים. במצע זה, גם אין, גרם אחד של דשן. במקומות מסוימים במישור החוף, מצויה אדמת חמרה ("חמרה" בערבית: "אדום"). אדמה זו, נוצרה, מתחמוצת הברזל, שנמצאה בחול הים, שהגיע לארץ, בגל הצונאמי השני. תחמוצת הברזל, פעפעה עם מי הים המתאדים, שנותרו במצע, לשכבת החול העליונה וצבעה אותו באדום. זאת אדמת החמרה האדומה. החמרה הינו מצע, בעל גודל גרגר קטן מאד. היא אינה אוורירית. היא אוחזת מים, לעיתים עד כדיי ביצה. בחורף יש עודף מים ושורשיי הצמח נרקבים. בקיץ, היא מתייבשת והופכת "לבטון". מאחר ומקורה בחול הים, אין בה, גרם אחד של דשן. אדמת החמרה, נחשבה ע"י השייכים הערבים, לנחותה ביותר ועל כן הם מיהרו לדחוף אותה, לנדבנים ציונים, גואליי הקרקע. מכאן, כי כל רצועת מישור החוף, מחיפה ועד עזה, ללא טיפת מים, מזג אויר מדברי ומצע שאינו מאפשר, לגדל עליו דבר. במישור החוף, רק לגדות נחלים, החוצים ממזרח למערב, ניתן לגדל גידולים חקלאיים ולהשקותם, במי הנחל הזמינים ואולם, לגדות הנחלים, כבר היו גידולים, בבעלות הוואקף, בדואים, או פלחים ערבים. (ראו ביוטיוב סרט ההרצאה של הח"מ: "אדמות יפו מסלעיי הכורכר ועד לתפוז השמוטי JAFFA").
בפנים הארץ, הריי טרשים מסולעים, שכל האדמה הפורייה, שהיתה עליהם, אם היתה, נסחפה מזה זמן, לעמקים וגם עליהם לא ניתן לגדל דבר. העמקים הפוריים, שבהם אדמה טובה ויש משקעים, נתפסו, מזה עידן ועידנים, ע"י חקלאים ערבים. כלומר, אין קרקע! אין מיים! אין דשן! ואזור מדברי לוהט! "קשה-קשה". על כך, יש להוסיף, "קורט" עינויים כלליים, שהעליה הראשונה, התבשמה בה. בקיץ, חמסינים, שהגיעו ל-50 מעלות. בחורף, גשמיי חורף עזים, שחדרו לחושות ולאוהלים והרטיבו, עד לשד עצמותיהם. לא היה ברשותם עץ לחימום. היו ביצות, עם אין סוף עקיצות יתושים ומלריה. נאלצו לעבוד בפרך. היו עניים מרודים, עד כדי רעב, ללחם. לא היו מיי שתיה זמינים. נפלו ומתו ממחלות קשות, שהיו שכיחות ו/או מהבדואים והערבים, שהיו חשדניים כלפיי כל זר ועל כן, רצחו, אנסו וגנבו, כהובי, מכל הבא ליד. מי שעיניו בראשו, שלא לדבר על מעט הגיון ולוגיקה בקדקודו, יבין ויסכים, שבמוקדם או במאוחר, היו צפויים חלוציי העלייה הראשונה, להישבר ברוחם, גופם ונשמתם ולחזור, אלה שעדיין נותרו בחיים, אומללים וחסרי כל, לארצות מוצאם, באירופה ואכן 80%מעוליי העליה הראשונה, שבו לאירופה. השמועה היתה, נושאת כנפיים, בקרב הקהילות היהודיות, במהירות הבזק ועליות ציוניות נוספות, לא היו יוצאות לדרך. בזה היה תם ונשלם, הפרק של העליה הראשונה וכנראה גם האחרונה, לא"י, לשנים שיבואו.
אמנם נכון, הברון רוטשילד, תמך בעליה הראשונה. רכש קרקע, כלים חקלאיים, בהמות, זרעים, סיפק מדריכים חקלאיים ואף הקצה דמיי מחיה וכד' ואולם, כל הניסיונות לגידולים חקלאיים כשלו. לא היו רווחיים. דרשו מאמץ עצום. לא כלכלו את המתיישבים ולא הביאו לעצמאות כלכלית, עד שדומה היה כי סבלנותו כמו גם כספו, החלו לפקוע, לקראת סיום העליה הראשונה (העביר הטיפול במושבות ליק"א). המפעל הציוני החקלאי, שסיכוייו על הנייר- אפס, מאופס, היה צפוי לכישלון צורב, שהיה סותם את הגולל, על העליות המאוחרות והגדולות יותר. למזלה של הציונות, כמו גם למזלנו אנו, כל הכוכבים הסתדרו, בעת ובעונה אחת, לטובתנו. לאחר כל הכישלונות החקלאיים המפוארים, צריך היה להיות ,גם עיוור וגם סנילי, בכדיי, שלא להיזכר בחוויה יוצאת הדופן, של כל אדם, שהגיע לא"י ויצא מנמל יפו: עשרות מיליוני תפוזיי שמוטי JAFFA, יהלומים כתומים עם ריח גן עדן משכר, אה כן ועניין נוסף, לא פחות חשוב, שקלו את מחירם בחו"ל, בזהב. כל מי שגידל שמוטי ביפו, הפך למיליונר… העולים החדשים, כמו גם הברון, מקמטים מצחם, מגרדים פדחתם ושואלים עצמם, מדוע שלא נגדל, אף אנו, את יהלומיי הזהב האלה?
ובכן, נכבדיי ומלומדיי, לא כל כך פשוט, לגדל את יהלומיי, תפוז הזהב JAFFA.
מים- התפוז זקוק למים רבים והריי כל א"י, מדבר נטול מים. ויפו? יפו יושבת על הדלתא של אגם נחל אילון, שיבש. בעומק של ארבעה מטר, כבר נמצאו מים חיים, בכמות אין סופית. אלה לא מי תהום (כפי שגאולוגים טוענים וטועים), שיש לחלצם מעומק של עשרות מטר, מתחת לאדמה, בטכניקות שטרם הומצאו. אלה שאריות אגם נחל איילון. בכל פרדס ביפו, נחפר בית באר (ביארה) ואנטיליה מעץ, מחלצת את המיים הזמינים, להשקיית הפרדס. לחילוץ מיים מעומק של 4 מטר, יש לבנות גלגל עץ, בגובה של 9 מטר! לא ניתן לבנות אנטיליה למיים עמוקים.
שמש- בהרים בהם המשקעים רבים יותר, קר בחורף. התפוז אוהב שמש ורגיש לקור. וביפו? שפע של שמש. חם במידה, בריזות במידה, מוגן היטב מרוחות הים (הפרדס היפואי צפוף מאד, עד 200 עץ לדונם, על כן גובה העצים נמוך מאד וכך העצים מגנים אחד על רעהו. בהיקף, לימון גבוה יותר, כהגנה נוספת).
המצע- מרבית האדמות בא"י ובעיקר במישור החוף, נטולות גרם אחד של דשן, (תקופה בה טרם הומצא הדשן הכימי, מה שיש בקרקע-זה מה יש…). חול ים- כל מישור החוף מבחינה פיזיולוגית, מצע חול ים, אוורירי מידיי, אינו אוחז מיים ואין בו דשן כלל. מצע חמרה, חסר אויר לחלוטין, עד כדי ביצה ואף אין בו טיפת דשן. וביפו? כמפורט לעייל, אדמות יפו, כנראה היו האדמות הטובות ביותר בא"י וכל גידול שנעשה בהם, היה גדול פי כמה, אף בהשוואה לגידולים האירופאיים, לרבות יבוא, מאפריקה ואסיה. אדמות יפו, הינם הקרקע של אגם, דלתא אילון, שיבש, בצרוף כל החומר האורגני, שיבש לתוך הקרקע.
הרכבה- תפוז השמוטי המפורסם והמהולל, שגדל מכל העולם, אך ורק ביפו, ניתן לריבויי, אך ורק ע"י הרכבה. יש "לקצור" רוכבים, מענפיי העצים, הקיימים ביפו בלבד. ואולם, המגדלים היפואים, הציבו שומרים חמושים, (רובם פושעים נמלטים, מרוקאים ואלג'יראים), שלא היססו לירות ולהרוג, (היה להם נסיון ופרקטיקה),למניעת גנבות רוכבים.
בשלב זה, נכנס לתמונה, "נס גלויי". "אצבע אלוהים", יאמרו אחדים או "כל הכוכבים הסתדרו בשלשות", יאמרו אחרים ואפיקורסים גמורים, ייפתרו עצמם במשיכת כתף, בביטוי, "צירוף מקרים".
מיים- בשנת 1868, הגיעה עליית הטמפלרים-גרמנים דתיים, משכילים וחרוצים ליפו ורכשו את השכונה האמריקאית, שכשלה. אחד מחבריי הטמפלרים, ואגנר שמו, הקים בית בית חרושת למנועים, המצאה בראשית דרכה, שטרם נראתה בא"י העותומאנית והפרימיטיבית. אחד המנועים, אפשר שאיבה של מיי תהום ואף סינן את החול. לראשונה בהיסטוריה, ניתן לחפור בארות, לעומק של עשרות מטר ולספק מיי תהום. בפרפרזה למערבונים: מרגע, שהמציאו את משאבת המנוע הראשונה, נגמר המדבר האחרון.
דשן- ב-1850, הומצא לראשונה הדשן הכימי, באנגליה ובגרמניה, אך הגיע לא"י העותומאנית, רק בסמוך לעליות הראשונות, לראשונה. ניתן היה לערבב, בבור השתילה, מצע חמרה עם מצע חול וליצור מצע משופר, אוורירי, אך גם אוחז מים, להוסיף זבל עופות, כקומפוסט ולדשן, בדשן כימי. (על שילוב אדמות חמרה, באדמות חול, ליצירת מצע משופר, בבור השתילה, מספר לנו לייב פלמאן, בספרו: "מעין גנים", הנחשב לספר היהודי הראשון, בעולם, לגידול התפוז, שנכתב ב-1891- על כך במאמר אחר). לראשונה, ניתן לגדל תפוזיי שמוטי JAFFA, כמו גם כל גידול חקלאי אחר, בכל מישור החוף, גם באדמת חמרה וגם באדמת חול(מתאימים את כמויות המיים, הדשן ומשטר ההשקיה, לכל מצע).
רוכבים- ייחורים להרכבות? טוב זה קל. שלחו ערבים, שיגנבו ייחורים מפרדסיי יפו. שילמו להם בעיין יפה וביצעו הרכבות (פרדסים מספרים- יצחק רוקח עמ' 90). מרגע שנוצר, פרדס שמוטי JAFFA, יהודי ראשון, ניתן, לבצע הרכבות מפרדס זה, לא צריך יותר לגנוב. (פרדסיי פ"ת, נטלו רוכבים מהפרדס של שרה איטה, ראו מאמר הח"מ: "שרה איטה הפרדסנית היהודיה הראשונה בעולם", עת הדר גליון 152)
הצטלבות דרכים נדירה זו, הכל באותו מועד: תפוז JAFFA, משאבת מנוע, המצאת הדשן הכימי והעליות הראשונות, הובילה לכך, שבין לילה, החלו לקום פרדסים של תפוזיי JAFFA (שבמקור גדלו אך ורק בשטח מצומצם ממזרח ליפו), תחת כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן ותחת כל מושבה ובכל שטח אדמה. העליה הראשונה, שנידונה לכיליון וכישלון ולחזרה לאירופה, אבלים וחפויי ראש, ניצלו, באופן תדמיתי, בזכות התפוז JAFFA. לקראת אמצע העליה הראשונה (1890), החלו בפ"ת ונס ציונה, לשתול פרדסי שמוטי. בשנת 1900 עם הקמת ארגון "הפרדס", בפ"ת, כבר היו כ-2000 דונם שמוטי, יהודיים, בא"י.
בעליה הראשונה, עלו כ-25,000 יהודים מתוכם, ירדו כ-20,000, 80%-כלומר כישלון מוחלט. אם היה הישג אחד מוצלח, לעליה הראשונה, אלה היו כ-20 ישובים חקלאיים קטנים מרביתם כושלים, שהוקמו לראשונה, אחרי 2000 שנות גלות. אם היה הישג חקלאי ותדמיתי לישוביי העלייה הראשונה, היה זה, התחלת נטיעת פרדסיי השמוטי, יהלומיי הזהב. ואכן, בתפר שבין העליה הראשונה לשניה, ב-1904, החלו יהודים בעליי הון! להשקיע ברכישת שטחים ובנטיעת פרדסיי שמוטי. כלומר, נוצרה תקווה וציפיה, בפעם הראשונה, כי ניתן להקים ישובים חקלאיים בא"י, על בסיס כלכלי וניתן לעשות עסקים! ניתן לשים יד על יהלומיי השמוטי ולהתעשר. יש תקווה, למודל חקלאי רווחי, בהקמת ישובים חקלאיים וגאולת קרקעות בא"י. ב-1917, ערב מלחמת העולם השניה, כבר היו כ-12 אלף דונם פרדסיי שמוטי, בבעלות יהודית.
דבר גורר דבר. אם לא היתה ההצלחה היחידה, של העליה הראשונה, הקמת ישובים חקלאיים ואפשרות להתעשר ולהתקיים, בנטיעת פרדסיי השמוטי הראשונים, לא היו מגיעים משקיעיי הנדל"ן של ראשית העליה השניה ומי יודע אם היתה מגיעה העליה השניה. משנת 1926 עד שנת 1936 נרכשו וניטעו מעל 140 אלף, דונם תפוזיי שמוטי.
העליה השניה, החל מ-1904 כבר היתה בסימן השמוטי:
JAFFA-JAFFA-JAFFA. חקלאי העליה הראשונה, שקיבלו את הקרקעות כמעט בחינם, מהברון, הפכו להיות בעליי פרדסים, "המתעשרים החדשים", החלום הרטוב של כל עולה חדש וחסר כל, כמו גם של כל ספקולנט ובעל הון יהודי, בחו"ל. עשרות אלפי עולים חדשים, מהעליות הראשונות, התפרנסו מהפרדסים, כפועלים יומיים, בקטיף, בעבודת הקרקע, באריזה, בעטיפה, ביצור ארגזים, בשינוע ארגזים לנמל יפו ולאחר מכן, בהקמת נמל ת"א, שמטרתו העיקרית, יצוא של תפוזיי השמוטי JAFFA.דומה כי, כל החזון הציוני, ינק מתפוז השמוטי JAFFA וכל פרנסת הארץ, התבססה על תפוז השמוטי JAFFA. נרכשו אדמות לפרדסים ואח"כ, הוקמו הבתים וקמו הישובים.
על כן, ניתן לאמר, שהתפוז JAFFA, (בשילוב בו זמנית, של משאבת המנוע והמצאת הדשן הכימי), היה השמן והדלק, בגלגליי המפעל הציוני ובלא התפוז JAFFA, נידונה העליה הראשונה והישובים החקלאיים, העלובים ומזיי הרעב, לכישלון צורב ולסיום המפעל הציוני, עוד בטרם יקרום עור וגידים. אם אני צודק (זה הכל, ספקולציות ותאוריות שאינן ניתנות להוכחה, אך גם לא, לשלילה), יש לתלות את הצלחת המפעל הציוני והעליות השניה ואילך ועד להקמת המדינה בעקבותיהן, בתפוז השמוטי JAFFA. בלעדיו, כל הטוב הזה לא היה קורה.
זאת ועוד. גם אם נניח, שהגזמתי קצת ומדינת ישראל, היתה קמה, גם קמה, גם ללא תפוז השמוטי JAFFA, עדיין אין ולא תהיה, מחלוקת, שהתפוז JAFFA, היה, אחד הגורמים העיקריים, להצלחת המפעל הציוני והקמת המדינה. בזכות התפוז, נקנו ונגאלו, מאות אלפיי דונמים(ב-1936 היו 155 אלף דונם פרדסים יהודיים), עניין בעל חשיבות שיא, לקביעת גבולות המדינה, בטרם בוצעה החלוקה. בזכות התפוז JAFFA, נוצר מקור פרנסה לעשרות אלפיי עולים חדשים ודוק, באותה עת, לא היתה כל עבודה חלופית, אחרת ואנה אנו באים, עם המפעל הציוני, עשרות אלפיי פועלים, רעבים, מובטלים ובעיקר כועסים…
תפוז השמוטי JAFFA, היה ענף היצוא, מס' אחד של א"י, מתחילת המאה העשרים ואף שנים רבות לאחר הקמת המדינה. ב-1964, כבר היו 400 אלף דונם הדרים, מתוכם 220 אלף דונם שמוטי ויוצאו, 14 מיליון תיבות הדרים, מתוכם 8 מיליון תיבות שמוטי. (בהשוואה, לשמוטי המקורי, מיפו, ב-1885 יוצאו רק 100 אלף תיבות- 1.25%). המט"ח, שהתקבל בעקבות היצוא, שימש לרכישת נשק ולהגנה על קיום המדינה ולבניתה עוד בטרם נולדה, בתקופה הקריטית ביותר לקיומה.
בזכות התפוז JAFFA, מותג, הבחור הישראלי החדש, הן פנימה בקרבנו והן בנכר. לא עוד, היהודי הגלותי, החלש, החולה והנפחד. תפוז. ויטמיו C. בריאות. שמש. ים. כח. הקיבוצניק מהסיירת. מי רוצה להתעסק איתנו? מייייייי? בואאאאא! התפוז החליף את הצבר(לא מתוק בפנים, אלא חזק ובריא בפנים).
בזכות התפוז JAFFA, מותג כל יצוא ההדרים והתוצרת החקלאית הישראלית.
מחקרים מראים, כי עד עצם היום הזה, ולמרות שחלפו כמאה חמישים שנה, מוכן הצרכן הבריטי, לשלם עבור המותג: "JAFFA", כ-20% יותר, זכר למותג המקורי היפואי, במאה ה-19, שהיה התפוז הטוב בעולם (למרות, שכיום, תפוז השמוטי, מגודל בכל העולם וטעמו לא נופל מתפוז השמוטי, הישראלי (על ההבדל בטעם, בין תפוז השמוטי JAFFA, המקורי, ל-JAFFA הישראלי, במאמר הח"מ: "מה בין טעמו של השמוטי JAFFA המקורי, מיפו, לבין השמוטי הישראלי, הספרדי והדרום אפריקאי" francolaw.site).
בזכות המותג JAFFA, הצליחו מגדליי ההדרים בא"י, למכור לעולם, במחירים גבוהים יותר, לא רק את תפוז השמוטי JAFFA, אלא גם תפוזים, ממינים אחרים, לרבות, הדרים אחרים, כגון: לימון, אשכולית, פומלה וכד'.
בזכות המותג JAFFA, מצליחים החקלאים בא"י, למכור במחירים גבוהים יותר, סתם תוצרת חקלאית, כללית. המחשבה הפסיכולוגית שמלווה את הצרכן העולמי, מזה כ-150 שנה, הינה, שאם התפוז הכי טוב בעולם, הגיע מיפו-א"י, אז כנראה, כל הסחורה החקלאית, מא"י, מובחרת במיוחד ויש לשלם עליה מחיר גבוה יותר. בזכות השם הטוב, של תפוזי השמוטי JAFFA, המותג נמתח ומצליח למכור יותר, אפילו משקאות תוססים, בשם זה, ביפן…
אם נצרף את שווי קרקעות פרדסיי השמוטי JAFFA, בתי האריזה, המכונות, העובדים הישירים והעקיפים, הטרנספורטציה וכד', לרבות הסכומים הכספיים שהתקבלו ממכירת התפוז JAFFA, מעת העלויות הראשונות ושתילת הפרדסים היהודיים הראשונים ועד לימנו, אנו מגיעים לשווי שוק, של מאות אלפיי, ביליארדי דולר, שווי שוק שלוקח בהליכה, את כל שוק ההייטק הישראלי. שווי שוק, שצמח, מתפוז אחד קטן, שמוטי JAFFA שמו, שגדל אך ורק ביפו והתגלה לראשונה באמצע המאה ה-19. מפתיע, עד כמה מהר, חולפת תהילת עולם ועד כמה נשכח וכלל לא מוכר כיום, הקטנצ'יק הזה, שאנו חבים לו את עצם קיומנו. וגם אם אינך מסכים עם תאוריה זו, הרשה לי לצטט, דברי טעם, ממשפחתה של אשתי (מקבוץ צרעה): "בשביל קצת אמת, לא הורסים סיפור טוב".
בעל משרד עו"ד, המתמחה במקרקעין, תכנון ובניה והשקעות נדל"ן, ביפו.
למאמרים נוספים: francolaw.site
עוסק באדריכלות נוף וגינון במצע מנותק, משנת 1984. יוצר סדרת הגינון ביוטיוב: "ביקורת הגינון בת"א"