תפוזיי השמוטי JAFFA, היו לשם דבר, באירופה במאה ה-19, לתפוזים איכותיים, שנחשבו "לתפוז הטוב בעולם" ומחירם "נישקל בזהב" . לאחרונה פרסם הח"מ, תגלית מדעית חדשה, לפיה מקור איכותם המיוחדת, של תפוזיי השמוטי JAFFA, אינו, בהיותם זן מיוחד (שגדל רק ביפו), אלא בזכות אדמת יפו המופלאה, "הטרואר", הדלתא של אגם נחל אילון, שיבש, מצע בעל מבנה פיזיולוגי משובח, עשיר בחומרי דישון והזנה אורגניים, שמאפיין אדמות שמדושנות בדשן כימי, בתקופה, שקדמה להמצאת הדשן הכימי. כלומר, זה לא הזן המיוחד, אלא זה, מצע הגידול, "הטרואר" המיוחד (ראו המאמר: "תגלית מדעית על מקור איכותם של תפוזיי השמוטי JAFFA ORANGE", פורסם "בעת הדר, ידיעון ענף ההדרים במועצת הצמחים" גיליון 143 והרצאה ביוטיוב: "אדמות יפו-מסלעי הכורכר ועד לתפוזיי השמוטי JAFFA"),את תחילת הרס הטרואר, של התפוז היפואי, לדעתי, ניתן לציין בשנת 1875, עת בוטל מעמדה של יפו, "כעיר חומה בצורה" ומושל יפו, חסן בק, נתן הוראה, לפרק את אבני הכורכר של חומת יפו העתיקה, שהיתה כבר הרוסה בחלקה, שגובהה במקור הגיע ל-40 מטר (הארטילריה המתפתחת הפכה את החומות לבלתי רלוונטיות. כבר נפוליאון, בשנת 1800, "פירק" את החומה עם תותחיו). שטח החפיר המזרחי, נמכר, לבניה, לאהרון מויאל ועליו בנויים המבנים ברח' יפת. הבסטיון הדרום מזרחי, נמכר למסדר האחיות סנט ג'וזף, שבנו עליו את בה"ח הצרפתי. יתרת החפיר נותרה כדרך עזה- הכביש ברח' יפת היום. תושבי יפו החלו לעשות שימוש נרחב, באבן הכורכר של החומות, למילויי הוואדי, ("החפיר") הנושק לחומה(רח' יפת וכיכר השעון) ובנית המבנים הראשונים מחוץ לחומה, כגון: רח' בית אשל (אז רח' סיקסיק- הדרך לירושליים), רח' רזיאל ( אז, רח' בוסטרוס, ורח' אוואד, הדרך לשכם), מבנים בבן דוסא ושמעון הצדיק, ביארות (בתי באר) ממזרח ליפו וכו'. התחלת הבניה, מחוץ לחומות יפו, (שנות ה-80 של המאה ה-19), כמו גם, יצירת השדרה בין הפרדסים (1915), שחיברה את הדרך לירושלים עם הדרך לשכם (ראה סדרת היוטיוב של הח"מ: "ביקורת הגינון בתל אביב" בפרק :"שדרות ירושליים"), דחקו אט אט את מקום הפרדסים והיתה תחילת הסוף שלהם. הבניה המואצת, בתקופת המנדט ועד ימינו אנו, חיסלה כליל, כל שריד לפרדסי יפו ולתפוז השמוטי "JAFFA ORANGE" המפורסם. אגב חיסול האדמות האיכותיות של תפוזיי ג'פה, נעשה (בתום לב), מעשה נוסף. השם "JAFFA ORANGE", נמתח לכל תפוז, שגדל בישראל, הגם שאותו תפוז, גדל (במאה ה-20), באדמת חמרה בשרון עם דשן כימי ולא במאה ה-19, באדמת הדלתא, של אגם איילון שיבש, ממזרח ליפו, אדמה דשנה, עמוסה בדשן אורגני, כנראה האדמה הפוריה בישראל. מובן שטעם תפוז השמוטי "הישראלי", כלל לא הזכיר, את טעמם המשובח והמיוחד של תפוזיי השמוטי ג'פה המקוריים, שגדלו בטרואר מיוחד. התפוז JAFFA הישראלי, (שהגיע 50 עד 100 שנה אח"כ), ניזון מדשן כימי, על מצע חמרה, בעוד שהתפוז היפואי נהנה מדשן אורגני והרכב קרקע מיוחד, שנוצר מהדלתא של אגם אילון, שיבש. בצריך עיון, אם משטר ההשקיה ביפו, היה נדיב יותר, לאור זמינות המים, שנשאבו מעומק של ארבעה מטר בלבד, לעומת עשרות מטרים במושבות. יתכן אף, שהתפוז היפואי שכשך שורשיו במצע לח (ראו מאמר הח"מ: "מה בין, טעמו המקורי של תפוז השמוטי JAFFA, היפואי, לתפוז השמוטי הישראלי, הספרדי והדרום אפריקאי"?).
כך, בתחילת המאה ה-20, יצאו המושבות, פ"ת, רחובות וכד', תפוזיי שמוטי, דרך נמל יפו, תחת המותג היוקרתי JAFFA, למרות, ששמוטי, שלא גדל בטרואר של יפו, איננו JAFFA אמיתי וטעמו אינו כטעם המקור. הטוויסט היה, מתפוזים שגדלו רק באדמות המופלאות של יפו, לתפוזים מרחביי ישראל, שיוצאו מנמל יפו. את המשפט הזה צריך לקרוא שוב: "הטויסט היה, מתפוזים, שגדלו רק ביפו, לתפוזים, מרחביי ישראל, שיוצאו דרך נמל יפו". הכיצד? הסיבות הינן, שילוב של הפרימיטיביות המשפטית, של תחילת המאה ה-20, בהגנה על שם גנרי, התמימות והבורות של מגדלי התפוזים ביפו, תחת שלטון האימפריה העותומאנית, שלא ידעו לשמור על הקניין הרוחני JAFFA וליחד אותו לאזור יפו בלבד, (מין הסתם, הם לא ידעו, שמקור איכותו של התפוז JAFFA , בטרואר המיוחד, המצוי אך ורק ביפו, תגלית מדעית, שנעשתה 120 שנה, לאחר מכן, ע"י הח"מ, אלא סברו, שמקור האיכות בזן עצמו), כמו גם זהות האינטרסים הכלכליים והעסקיים, שבין בעלי הפרדסים ביפו, שגידלו את השמוטי JAFFA , לבין הגילדות החזקות, שתפעלו את נמל יפו, שעיקר היצוא ממנו היה תפוזי JAFFA . ככל שיוצאו יותר תפוזים, גם כאלה שלא גדלו ביפו, מנמל יפו, כך היתה יותר פרנסה, לסבלים, לבעלי הסירות, לאורזים וכד'.
למען הדיוק, פרדסני יפו, לא ישבו בחיבוק ידיים. הם ניסו להילחם בתחרות, שיצרו המגדלים הישראליים. הם הבינו שהכמות, מגדילה את ההיצע ומקטינה את המחיר, אלא שמלחמתם נעשתה בחזית הלא נכונה ונדונה לכישלון. הם מנעו בהחלטה גורפת, מתן רוכבי שמוטי JAFFA למגדלים הישראליים. ראשוני הפרדסים הישראלים, נעשו ע"י רוכבים גנובים, ע"י ערבים תאביי בצע, באישון ליל, שסיכנו את חייהם ומקצתם אף סיימו את חייהם. מרגע שקם הפרדס הישראלי הראשון, הופצו רוכביי שמוטי לכל דורש (יצחק רוקח, “פרדסים מספרים”, ע' 90, כן ראה, רכישת רוכביי שמוטי, לפרדסי פ"ת, ע"י שטמפר, מהפרדס של שרה איטה במאמר הח"מ: "שרה איטה-הפרדסנית היהודיה הראשונה בעולם", עת הדר-ידיעון ענף ההדרים במועצת הצמחים", גיליון 152)
בשנת 1885, האקספורט של תיבות תפוחי זהב, מנמל יפו, היה 106,000. בשנה זאת, כבר היו פרדסים יהודיים מחוץ ליפו, אך כמות הפרי שהפיקו, בטל בשישים. על כן, מספר זה משקף, פחות או יותר, את היקף התנובה המקסימלי, של פרדסיי השמוטי JAFFA , "האמיתיים", שגדלו ביפו, באותה עת.
עשור לאחר מכן, בשנת 1894, יוצאו כבר 465,000 תיבות מנמל יפו. פי 4! הגידול, נוצר גם כתוצאה מקצת פרדסים, שנשתלו מחוץ ליפו.
בשנת 1913, כבר יוצאו, 1,609,000 תיבות מנמל יפו. (המספרים לקוחים מטבלה בספרו של המלומד ש. טלקובסקי, "תולדות יפו" עמ' 152).
לאחר החרם הערבי בשנות ה-30 וסגירת נמל יפו, נבנה נמל ת"א ותפוזיי JAFFA שמוטי, שכלל לא גדלו ביפו, יוצאו מנמל ת"א, אשדוד וחיפה, עם המדבקה "JAFFA" .
בשנת 1939 יוצאו 45 מיליון! פי 450! תיבות פרי הדר ישראלי JAFFA , מכל רחביי הארץ. חלקם של תפוזי JAFFA המקוריים, בטל בשישים.
בעולם השיווק, זוהי "מתיחה גנרית". למה הדבר דומה?
למכירת יין נתזים, מכל צרפת כ"שמפניה". למכירת חרדל, מכל צרפת, כ"דיז'ון". זאת הרחבת חזית שיווקית עם יתרון כספי, "למתחזים" וחסרון כיס ניכר, לבעלי הזכויות על המוצר היחודי, בטווח הארוך. הרחבת השם הגנרי, מביאה לעודף הצע ובעיקר לפגיעה באיכות ובטעם המיוחד והייחודי לאזור המסוים ולבסוף לירידה במחיר. בא שכרו, של בעל הזכות, לשם מוגן וטוב, בטווח הארוך, בהפסדו.
מאחר ולא נותרו פרדסנים, כמו גם פרדסים ביפו, אין מי שיגן על השם הטוב, הגנרי של תפוז השמוטי-JAFFA. (דרך טובה, להשתלט בחזרה על השם JAFFA, תהיה שתילת פרדס שמוטי, באדמות יפו, על קנת לימון מתוק(ולא חושחש) והשקייתו במי באר מקומי (באישור "מקורות") ללא דישון וריסוס, בניסיון להגיע לטעם המקורי, בתוספת תבלין, של עו"ד ממולח, שמתמחה בקניין רוחני).
השם היפואי "JAFFA", נגזל, בתום לב, יש לאמר והפך לשם גנרי של כלל תפוזיי ארץ ישראל ונרשם כשם מוגן ע"י חוזה מדריד כמו: פרמז'ן, שמפניה, חרדל דיז'ון וכד'. בשנת 2003, נכרתה עסקה בין המחזיקים, בשם JAFFA"": ענף ההדרים במועצת הצמחים, יצואני הפרי הישראלי, אגרסקו ומת"י, לחברת הסופרמרקטים האנגלית:"טסקו", לפיה, מושכר השם JAFFA, לטסקו והיא רשאית למכור תפוזים, שאינם מישראל, תחת שם זה. כך תפוז ספרדי, תפוז מדרום אפריקה ומדרום אמריקה,המתחרים בתפוז הישראלי, נמכרים בטסקו, כ- JAFFA המקורי (פורסם ב-20.1.11 ב- ynet ע"י מירב קריסטל).
צאצאיי אלה, שגזלו בתום לב, בתום לב, את השם הטוב של התפוז היפואי, JAFFA, סוחרים בו, בקוצר ראות מקומם.
ראשית יש בכך הטעיה חמורה של הצרכן הבריטי. התפוז הספרדי או האמריקאי, איננו תפוז ג'פה המפורסם, ("התפוז הטוב ביותר בעולם"), כשם שחרדל דיז'ון, שגדל בראש העין, אינו חרדל דיז'ון מקורי (עילה לתביעה ייצוגית באנגליה).
שנית, יש בכך השכרה בנזיד עדשים(תמורת מיליון ₪ לשנה ופרסום) של השם JAFFA, שהצליחו למתוח לכל תפוז ישראלי ואף הדרים אחרים. שלישית, השם שייך גם למגדליי התפוז, בדורות הבאים. ומי יגן על קניינם ועל זילות השם? רביעית, השם JAFFA, שייך לכל עם ישראל, הוא חלק מהאתוס הציוני והוא מסמל את העליה, האחיזה בקרקע, גאולת קרקעות, המושבות, היהודי החדש העובד את אדמתו ועוד (ראו מאמר הח"מ: "חשיבות תפוזיי השמוטי JAFFA, להקמת המדינה ולעצם קיומנו" פורסם "בעת הדר-ידיעון ענף ההדרים במועצת הצמחים" גיליון 153). חמישית, יש בכך להוביל לעודף היצע, לפרי פחות איכותי ולאובדן המוניטין והמחיר הגבוה של תפוזיי JAFFA. במקום להשקיע במיתוג השם "תפוזיי ג'פה", כך שהמגדל הישראלי יקבל מחיר גבוה יותר לכל תפוז, עניין שיביא לנטיעת פרדסים (בנגב), במקום לעקירתם, הם, מזנים, מקלקלים והורסים את השם הטוב. ואכן תפוזיי השמוטי של ספרד ומרוקו, הזהים בטעמם לשמוטי הישראלי, (שאינו JAFFA אמיתי מאדמת יפו), אך זולים ממנו (הקרקע זולה, כח האדם זול והדרך לאירופה קצרה), דחקו את מכירות השמוטי הישראלי ופרדסיי שמוטי רבים, נעקרו או הוסבו לזנים חדשים, באמצעות הרכבה. השמוטי JAFFA ORANGE, שנחשב החל מאמצע המאה ה-19 "לתפוז הטוב ביותר בעולם", איבד מזוהרו (מחקרים מראים, כי הצרכן האירופאי, עדיין מוכן לשלם כ-20% יותר, עבור המותג "'JAFFA"). אותם פקידים, שהחליטו מתוך טעות, לסחור בשם הגנרי JAFFA, נדרשים לאלתר, להפסיק לעשות כן. מי תוקע לידינו, שבעתיד, נקבל את הזכות המשפטית, לקרוא לתפוז הישראלי "JAFFA". והריי השם משרת כדין, ברשת טסקו, תפוזים מרחביי תבל. בהשאלה למשפט שלמה, מי שויתר על השם הטוב (שאותו גזל מפרדסני יפו) , כל כך מהר, אולי איינו ראוי לשאתו.
*עו"ד יעקב פרנקו מומחה במקרקעין ותכנון ובניה ומשרדו ביפו.
למאמרים נוספים של עו"ד יעקב פרנקו francolaw.site
עו"ד פרנקו מומחה באדריכלות נוף וגינון במצע מנותק, משנת 1984 ויוצר סידרת הגינון, ביוטיוב: "ביקורת הגינון בתל אביב".