תעלומות נוספות, שטרם באו על פתרונן.
תעלומה ראשונה: כיצד אם כן, ניתן להסביר את הציטוט, עליו נסמך טולקובסקי, של אבולדהב, מ-1775, "שאדמת יפו מוקפת לימונים ותפוזים, עד כדיי גודל ענק", אם השמוטי, הגדול, טרם נגלה והבלאדי, קטן וגודלו, ככדור טניס? אפשרות אחת טמונה, "בטרואר"(אדמה) של יפו, שכנראה היתה האדמה הפוריה בא"י. האדמה שממזרח ליפו, אדמת האגם של הדלתא של נחל אילון, שיבש. מצע גידול מדהים ועשיר בחומריי דישון אורגניים, "ברמה של קרקע, שמקבלת כיום, דשן כימי סדיר", שכל דבר שגדל בה, היה ענק, טעים , עשיר בכמותו ומפתיע בגודלו (ראה מאמר הח"מ: "תגלית מדעית על מקור איכותם, של תפוזיי השמוטי JAFFA". עת הדר, ידיעון ענף ההדרים במועצת הצמחים, גליון 143).
מכאן, נראה, כי התפוזים הענקיים, שראה אבולדהב, היו הפורטוקל הקטנים והמצ'וקמקים, שגדלו לכדיי "גודל ענק", בטרואר של יפו וגודלם היה פי שניים שלושה לפחות, מגודל הפורטוקל, שהכיר אבולדהב, בארצו-מצריים (כזכור הפורטוקל, שגודלו ככדור טניס, הגיע לכל ארצות אגן הים התיכון, החל מתחילת המאה ה-16). חיזוק נוסף למסקנה זו, נמצא בעובדה, שאבולדהב, ציין, שגם הלימונים, הגיעו "כדי גודל ענק". כלומר זה לא, הזן השונה של תפוז, אלא, זאת אדמה מיוחדת ונדירה-אדמות יפו. כך למשל, רבי דוד דביר הילל ,כתב על אדמות יפו ב-1824:"תפוחיי זהב ולימונים, שכל אחד מהם גדול מאגרופו של אדם וביניהם אבטיחים, שאין איש אחד יכול לשאתם"!!! ובוא, הפלחים היפואים, היו חזקים כסוס ואם נדרשו שניים להרימו, משקל האבטיח היה כ-50 ק"ג!
ומה לגביי זכרונותיו של הקיסר בבר? עניין זה, טרם נפתר וקוראינו מוזמנים להעלות רעיונות, מיהו התפוז, בעל קליפה עבה, שכונה "תפוח הזהב של כוראסן" שגדל במאה ה-16?
ואף אני, אציע הצעות ואתרום לקושיה זו. ראשית, יתכן, שזן זה, כבר אינו קיים. לחילופין, דוגמא נוספת, לתפוז בעל קליפה עבה, מביא הנזיר גאספר דב קרוז, ב-1569, "בסין יש שלושה זנים של תפוזים מתוקים, הטובים מכל האחרים… הזן השני, קליפתם עבה ומחוספסת והם מתוקים כל כך, עד שהם נאכלים על קליפתם" (טולקובסקי, הספרידס, ע'201).
ומכאן לתעלומה שניה: דעה רווחת על הכל, כי התפוז היפואי, שנקרא "בלאדי", ממנו יצאה מוטצית "השמוטי", הינו הפורטוקל. ושאלתי, מדוע לא נמצא, בכל אגן הים התיכון, מוטציה דומה של הבלדי-שמוטי, במשך שלוש מאות שנה?! ושאלה נוספת. מדוע אין מוטציה כזאת, במשך אלפי שנים, בהודו סין, מוצא התפוז?! כאמור, הפורטוקל הגיע לפורטוגל, כבר בתחילת המאה ה-16, והופץ אז, בכל אגן הים התיכון והגיע ליפו רק מאתיים שנה לאחר מכן, באמצע המאה ה-18. עד למוטציה הגנטית ביפו, כמאה שנה לאחר מכן, הפורטוקל גדל, במשך 300 שנה!! במעל 15 מדינות, סביב כל אגן הים התיכון ובמצעיי גידול ואקלים מגוונים. מדוע המוטציה, נעשתה אך ורק ביפו?!? מדוע לא נמצאה מוטציה כזאת, במשך אלפיי שנים, בהודו-סין, מוצא התפוז? לתעלומה זו, אציע שתיי הצעות ואין, תוקע לידנו, שהן הנכונות!
הצעה ראשונה, מדוע רק ביפו, נגלתה מוטציה גנטית, מפורטוקל לשמוטי, נעוצה, באדמות יפו הפוריות. ע"פ הצעה זו, אדמות יפו, לא רק היו האדמות הפוריות ובעלות המבנה הפיזיולוגי המיטבי, בארץ ישראל, אלא אף, בהשוואה לכל ארצות אגן הים התיכון, לא היה כדוגמתן! התשובה: אדמות יפו.
הצעה שניה: הבלאדי איננו פורטוקל! ולכן לא נראתה מוטציה כזאת, באגן הים התיכון, במשך 300 שנה, עד להופעתה, רק ביפו. חיזוק לרעיון זה, אני מוצא, בשם: "בלאדי"- "מקומי". הפורטוקל, שהגיע לארצות אגן הים התיכון, במאה ה-16, נקרא בכל מדינות ערב "בורדוקאן"- שיבוש בערבית של "פורטוגל". כך, בתורכיה, סוריה, לבנון, מצריים, לוב, מרוקו וכד' והנה, רק בא"י, ערביי הארץ, עשו דין לעצמם ולא אימצו את השם המקובל בערבית, אלא קראו לזן, "בלאדי"-מקומי. האין זה תומך בדעה, שהבלאדי, הינו זן מקומי, שונה מהפורטוקל?! האין זה סוג של התרסה וגאווה? זה הזן "המקומי" שלנו, הוא שונה, מהזן הנפוץ, באגן הים התיכון? תמיכה בסברה, שהבלאדי זן מקומי, של תפוז מתוק בא"י, הקיים מאות שנים ועוד בטרם הגיע הפורטוקל לאירופה, ניתן למצוא, בטענה, שריצ'ארד לב ארי, ב-1191(מסע הצלב השלישי), מעיד כי אכל תפוזים מפרדסים בעיר יפו, בעת שחנה שם (מאידך, יש דעה, שנפל שיבוש בתרגום והוא כתב: "פרי הדר" או "אתרוג" ולא תפוז, באותה עת הכינויי היה דומה). עדות חלופית נוספת, מוצקה יותר, על תפוז מתוק בא"י, במאה ה-11, מביא נאסיר אי כוזראו: "בקיסריה רואים תמרות וכן עציי תפוז הנושאים פירות מתוקים ומרירים" (טולקובסקי, הספרידס, ע' 194).
ומדוע לא נראתה, מוטציה כזאת, במשך אלפיי שנים, בהודו סין, במולדת הבלאדי? שוב, לא נותר, אלא "להאשים" את אדמות יפו הפוריות.
ולתשובה המלאה: הבלאדי אינו הפורטיקל ועל כן, לא נמצאה מוטציה גנטית דומה, בארצות אגן הים התיכון (שגידלו פורטוקל). המוטציה הגנטית, נעשתה אך ורק ביפו, בשל אדמות יפו המיוחדות והפוריות או בשל כך, שהבלאדי הינו זן, שהובא לישראל מקדמא דנא והוא לא נותר בשום מקום אחר בעולם.
ותעלומה שלישית. אנו יודעים, שב-1840 כבר מקבלת מלכת אנגליה, ארגז שמוטי. מכאן, כי המוטציה הגנטית, ארעה לכל המאוחר, ב-1830 ואולי אף קודם לכן.
שיטת ההרכבה, של ערביי יפו, כמות שמצאו אותה, החקלאים היהודיים, בתחילת המאה ה-20, דרשה 7 שנים, עד למתן הפרי הראשון. (שנתיים השרשה וגידול קנות. שנתיים מגדלים את הקנות בפרדס, במרווחי שתילה של 3.5 מטר. לאחר 4 שנים, מבצעים הרכבה בפרדס. שלוש שנים נוספות עד לקטיף מסחרי ראשון ובסה"כ 7 שנים).
ידרשו עוד מס' שנים, בכדיי להפוך את העץ הראשון, לפרדס הראשון. כך, שמרגע גילוי המוטציה ועד ליבול מסחרי ראשון, יחלפו כעשר עד חמש עשרה שנה, לפחות. אם כן, יום בהיר אחד, בשנת 1830 או קודם לכן, אחד אנטון שמו ואולי אחר, מוצא בפרדסו, ביפו, תפוז מוזר ומיוחד: ענק, בעל קליפה עבה, ללא זרעים וטעמו כטעם גן העדן. כיצד הופך אנטון זה, את הענף עם המוטציה, לעצים ולפרדסים? אפשרות אחת, הינה הרכבה, שכן חקלאי העליות הראשונות, בסוף המאה ה-19, מצאו את כל פרדסיי השמוטי ביפו, מורכבים על לימון מתוק. ברם אולם, ע"פ ספריי המדע, ההרכבה המסחרית הראשונה של תפוזים, נעשתה באיי אזורס בשנת 1842, מעל 10 שנים לאחר מכן
(The History of grafting p- 472). אז אחת מהשתיים, או, שיש לשנות את ספריי המדע ולהכריז קבל עם ועדה, שההרכבה המסחרית הראשונה, נעשתה ביפו, בשנת 1830 ואולי קודם לכן, או שאנטון, השריש את הענף, עם המוטציה הגנטית (ריבוי וגטטיבי, ע"י יחורים ולא הרכבה), עד שהפך לעץ מניב, בתהליך שימשך כשש שנים לפחות. ואם הסיפא הוא הנכון (ריבויי ייחורים), באיזה שלב עקרו כל חקלאי יפו, את פרדסיי השמוטי, ביצעו הרכבות על לימון מתוק ושתלו מחדש את כל הפרדסים?!
מדובר בדרמה היסטורית, לפיה, כל "מיכרות הזהב" של השמוטי, שמחירם נשקל בזהב בארמונות אירופה, נעקרים ובמשך כעשור, אין יצוא של שמוטי, לעשיריי אירופה. ומדוע אין תיעוד לדרמה כזאת?
מהתכתבות שערכתי, עם פרופסור אמריטוס משה בר יוסף, בעניין זה, הוא מודה, כי שאלה כזאת טרם נשאלה ומקל וחומר, שטרם נחקרה. הפרופסור הנכבד, מציע פתרון מעניין, לתעלומה זו. יהוסף שוורץ, בספרו: "תבואות הארץ", מהדורה ראשונה, משנת 1845, טוען, כי ערביי יפו, לא ידעו להרכיב ואילו בשנת 1865, במהדורה השניה, טען, כי הם כבר מרכיבים. בדיוק בתקופה זו, פרצה מחלת הפיטופטורה-גומוזיס, באיים האזוריים ואח"כ התפשטה לכל אגן הים התיכון, כולל פרדסיי יפו. יתכן וזאת התשובה: הריבויי הראשוני של השמוטי, נעשה מייחורים בשנות ה-30 של המאה ה-19 ואולי אף קודם לכן. המחלה פרצה בשנות ה-40,50 ופרדסני יפו, עקרו הפרדסים ושתלו הרכבות, של שמוטי על לימון מתוק (יש לציין, שזאת רק השערה, לאור העובדה שיהוסף זה, ערך אנציקלופדיה כללית ולא היה איש מדע או חקלאי. יתכן שהיתה הרכבה ביפו, כבר ב-1845, אלא שהוא לא ידע על כך. על כל פנים, ככל שהתאוריה הזאת תקרום עור וגידים, אל תשכחו, לתת לי, קרדיט, כמי שידע לשאול שאלה טובה…). ושאלה נוספת, מדוע, אין תיעוד היסטורי, המעיד על הפסקת היצוא מיפו? יתכן וההרכבות, לא נעשו בכל הפרדסים, בעת ובעונה אחת. כמויות השמוטי, שיוצאו, בשנות ה-50 של המאה ה-19, היו קטנות, והמחסור התקבל בהשלמה בחצרות המלכים.
לפי תאוריה מחתרתית ומופרכת, שאציע להלן, השמוטי אינו מוטציה של הבלאדי! שמוטי של סוף המאה ה-19, מקורו בהכלאה מינית, של שני הורים: הבלדי הארץ ישראלי הוותיק ותפוז שהובא ליפו, במאה ה-18, ע"י כומר ארמני. עתה "יקפצו" עלי המלומדים, בטענה שהתפוז הינו נוצולרי, כלומר הזרעים שלו, אל מיניים. אין הכלאה של שני זניי תפוז (התפוז נוצר מהכלאה של פומלו ומנדרין).
בוא נשתעשע. היתכן, שפרדסי בלדי, שאינם פורטוקל, היו ביפו כבר בשנת 1750, פרחו והפרו את פרחיי התפוז, שהובאו ע"י כומר ארמני, כגרסתו הקודמת של טולקובסקי? במקרה כזה, השמוטי, אינו "מוטציה גנטית" של בלדי, אלא גנטיקה של שניי הורים. בהמשך, בסוף המאה ה-19, הגיעה ההרכבה ליפו, הזן הזה, הורכב על קנת לימון מתוק, כשהוא ממשיך לשאת את תכונות שניי הוריו. כשהגיעו הציונים, בסוף המאה ה-19, הם מצאו עצים של שמוטי- בלדי, שהורכבו על לימון מתוק. כלומר, ייחוריי השמוטי, שעברו לפרדסיי הציונים, מוצאם משני מינים ולא מוטציה גנטית של מין אחד. כידוע, כל פרדסיי השמוטי הישראלי, מקורם בכמות מוגבלת של חוטרים, שנגנבו (ע"י ערבים) עבור הפרדסנים הישראליים, מפרדסיי השמוטי ביפו (יצחק רוקח "פרדסים מספרים" עמ' 90). הפרדסן הישראלי, הפיץ רוכבים לכל דורש. כך התגלגל הזן: בלדי-שמוטי היפואי, לפרדסנות העברית. כך התעוררו בשמוטי תכונות הבלדי ולהפך וכך גם ניתן להסביר, את תוצאות המחקר הגנטי, של פר' שפיגל וד"ר ורדי. לא מוטציה גנטית של הורה אחד, אלא ילד לשניי הורים. ככלות הכל, קיימות עדויות רבות בכתב, כי פרדסיי התפוז המקוריים, בהודו-סין, גדלו בג'ונגל כיערות בר, שמרבים ומפיצים עצמם, מזרעים ולא מהרכבות או מייחורים:
"חופיי הודו זוהרים ביערות ירוקים, של עצי תפוח זהב" (י. פונטנוס 1514-טולקובסקי ע' 196). "היערות(של זנזיבר י.פ.)הם פרדסיי תפוזים הנושאים פירות טובים מאד" (קאסטנהדו 1554 טולקובסקי ע' 198). "כל היערות מלאים עצים של תפוזים מתוקים" (ג. קוריא 1550-טולקובסקי ע' 198).
גם ריבויי סוגיי התפוזים, כבר במאה ה-15, (שחלקם אבדו), מעיד לכאורה, על ריבויי מיני טבעי, בין הזנים. ולסיום, אביא עוד תאוריה חדשה, פחות מחתרתית. היתכן, שגרסת הכומר הארמני נכונה ושהוא הביא באמצע המאה ה-18, זן חדש ליפו, מהודו סין, שנקרא "בלאדי"(השונה מפורטוקל) וממנו יצאה המוטציה הגנטית לשמוטי? כך גם טולקובסקי(אגדת הכומר הארמני) וגם הבדיקה הגנטית צדקו. תאוריה כזאת, מתיישב גם עם, חלק גדול מהקושיות, מבלי לבטל את גרסת הכומר הארמני של טולקובסקי. תאוריה כזאת מסבירה, מדוע לא נגלתה מוטציה דומה, במשך 300 שנה, בכל פרדסיי אגן הים התיכון, בכל מדינות אירופה? התשובה, כי גידלו שם את הפורטוקל ולא את הבלאדי. ומדוע לא ראינו, מוטציה כזאת בארצות המקור, הודו סין? כי הבלאדי, זן מקורי ויחודי, שהביא הכומר הארמני ובתנאי האקלים ומזג האוויר של יפו ו/או הקרקע המיוחדת והמשובחת של יפו, נוצרה המוטציה, שמעולם לא נראתה בארץ המקור של הבלאדי (הודו סין). יתכן גם שהבלאדי, הובא מאיזה "חור", בו שהה הכומר הארמני והזן אבד, לעד.
חשיבותו ההיסטורית של השמוטי, לעם ישראל ולהקמת המדינה(ראו מאמר הח"מ: "חשיבות תפוז השמוטי JAFFA, להקמת המדינה ולעצם קיומנו"-עת הדר, גיליון 153), דורשת מהחוקרים הישראליים, לחקור ולנסות לספק תשובות, לכל התהיות, השאלות והמסתורין, שנותרו סביב השמוטי JAFFA ויפה שעה אחת קודם. ככל שעובר הזמן, כך יקשה המחקר.
יתכן, ויתגלה יום אחד, שהסיפור של טולקובסקי (כומר ארמני) אף הוא נכון. כידוע, בסיפורי עם ומסורת מקומית, בד"כ קיים גרעין אמת.
*עו"ד יעקב פרנקו, מומחה במקרקעין, תכנון ובניה והשקעות נדל"ן, ומשרדו ביפו.
עוסק באדריכלות נוף וגינון במצע מנותק משנת 1984. יוצר סדרת היוטיוב: "ביקורת הגינון בת"א".
למאמרים נוספים: francolaw.site